אז איפה זה בעצם צ'ונסיה?
הכל התחיל בימי הקורונה...זוכרים את התקופה הזאת? תקופה בה העולם כאילו עצר, היינו בסגר, בבידוד לא היו מסגרות. לא גן, לא בית ספר.
אז כדודה הטובה שאני, נסעתי לטירת הכרמל לשמור על האחיין המתוק שלי אריאל. הוא היה אז בן 5, וישנתי אצלו כדי שההורים שלו יוכלו ללכת לעבודה בבוקר.
בבוקר כשהתעוררנו אריאל ממש הפציר לי שנתארגן ונלך לגן והיה שובר לב להזכיר לו את המציאוות: אנחנו בסגר ו.. אין גן. הגן סגור. אין טוב כמו מראה עיניים, אז התלבשנו והלכנו לגן לבקשתו. וכן, היה לו עצוב לראות את הגן סגור. וגם לי.
המשכנו משם לגן השעשועים כי אין דבר שמשמח יותר ילדים בני חמש מנדנדות, ושם אריאל עלה על אחת המכוניות ואמר לי: ״נתי (כן, זה הכינוי שלי בבית😊) בואי בואי תעלי! אנחנו נוסעים לצ׳ונסיה!" ואז שאלתי - ״אריאל, על מה אתה מדבר? איפה זה צ׳ונסיה?״ והוא פשוט אמר לי, בתמימות מושלמת של ילד, ״נתי, אני ממציא, בואי ניסע!" כאילו... עזבי אותך שטויות עכשיו בואי נבנה לנו עולם משלנו.
אז עליתי, ונסענו. ומאותו רגע החלטנו שצ׳ונסיה זאת ארץ בלי קורונה, בלי מלחמות, שהיא תמיד שקטה ושלווה, תמיד יש בה שגרה ותמיד הילדים בה הולכים לגן ותמיד יש בית ספר ועבודה ונפגשים עם חברים ומשפחה...
אז צ׳ונסיה זאת ארץ החלומות! ארץ שתמיד כיף בה! ואין ארץ יותר טובה שממנה תגיע מלכת החישוקים לא?
ולשם אני מאחלת לכם להגיע ושם להיות - תמיד לצ׳ונסיה!
ומה איתכם אגב? יש לכם גם מקום סודי משלכם שהמצאתם לשם אתם יכולים לברוח?
צילום: נופר לפיד